אה"מ קולינגווד (1908)
 | |
| אה"מ קולינגווד עוגנת, 1912 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת סנט וינסנט |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי דבונפורט  |
| הוזמנה | 26 באוקטובר 1907 |
| תחילת הבנייה | 3 בפברואר 1908 |
| הושקה | 7 בנובמבר 1908 |
| תקופת הפעילות | 19 באפריל 1910 – 12 בדצמבר 1922 (12 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 19,700 טון |
| אורך | 163.4 מטר |
| רוחב | 25.7 מטר |
| שוקע | 8.5 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 755–835 |
| טווח שיוט | 12,700 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 24,500 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון עיקרי – 203–254 מ"מ שריון סיפון – 19–76 מ"מ צריחי תותחים – 279 מ"מ ברבטות – 127–254 מ"מ מגדל הניווט – 203–279 מ"מ מחיצות – 203–279 מ"מ |
| חימוש |
10 תותחי Mk XI BL 12 אינץ' (305 מ"מ)/50 קליבר 20 תותחי Mk VII 4 אינץ' (102 מ"מ) 3 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
אה"מ קולינגווד הייתה אוניית מערכה דרדנוט מסדרת סנט וינסנט שנבנתה עבור הצי המלכותי בעשור הראשון של המאה ה-20. היא בילתה את כל הקריירה שלה בצי הבית והצי הגדול, ולעיתים קרובות שימשה כאוניית דגל. הנסיך אלברט (לימים המלך ג'ורג' השישי) בילה מספר שנים על סיפון האונייה לפני ובמהלך מלחמת העולם הראשונה. בקרב יוטלנד במאי 1916, קולינגווד הייתה באמצע מערך הקרב וגרמה נזק קל לסיירת מערכה גרמנית. מלבד הקרב הזה, והפעולה הבלתי משמעית של 19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בדרך כלל סיורים שגרתיים ואימונים בים הצפוני. האונייה נחשבה למיושנת לאחר המלחמה; היא צומצמה למילואים ושימשה כספינת אימונים לפני שנמכרה לגרוטאות ב-1922.
תכנון ותיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיצוב של סדרת סנט וינסנט נגזר מסדרת בלרופון, עם תותחים חזקים יותר וגידול קל בגודל ובשריון. האונייה הייתה באורך כולל של 536 רגל (163.4 מטרים), רוחב של 84 רגל 2 אינץ' (25.7 מטרים), ושוקע של 28 רגל (8.5 מטרים) בתפוסה סטנדרטית. הדחק האונייה היה 19,700 טונות ארוכות (20,000 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-22,800 טונות ארוכות (23,200 טונות) במעמס מלא. צוות האונייה מנה כ-758 קצינים ומלחים ב-1911.
קולינגווד הופעלה על ידי שני סטים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס שכל אחת מהן הניעה שני צירי מדחף באמצעות קיטור שסופק על ידי 18 דוודי Yarrow על בסיס פחם. הטורבינות דורגו ב-24,500 כוחות סוס (18,300 קילוואט) ונועדו להעניק לאונייה מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-17 בינואר 1910, האונייה הגיעה למהירות מרבית רק של 20.62 קשרים (38.19 קמ"ש) מ-26,789 (19,977 קילוואט). קולינגווד נשאה מספיק פחם ומזוט כדי להעניק לה טווח של 6,900 מיילים ימיים (12,800 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).
חימוש ושריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוניות הסדרה היו מצוידות בעשרה תותחי נטעני עכוז (BL) Mk XI בחמישה צריחי תותחים, שלושה לאורך קו המרכז והשניים הנותרים כצריחי כנפיים. החימוש המשני, או חימוש נגד סירות טורפדו, כלל עשרים תותחי BL 4 אינץ' (102 מ"מ) Mk VII. שניים מהתותחים הללו הותקנו כל אחד על גגות הצריחים בקו המרכז הקדמי והאחורי וצריחי הכנפיים בצריחים לא מסוככים, והעשרה האחרים הוצבו במבנה העילי. כל התותחים היו בצריחים בודדים. האוניות היו מצוידות גם בשלוש צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ), אחד בכל צד רוחב והשלישי בירכתיים.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בקו המים של שריון מוצק של קרופ בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים) בין הברבטות הקדמיות והאחוריות שהצטמצם ל-2 אינץ' (51 מילימטרים) לפני שהגיע לקצה האוניות. הוא כיסה את צד הגוף מהסיפון האמצעי ועד 4 רגל 11 אינץ' (1.5 מטרים) מתחת לקו המים שבו הוא הצטמצם ל-8 אינץ' (203 מילימטרים) באמצע האונייה. מעל זה הייתה רצועה של שריון בעובי 8 אינץ'. מחיצות רוחביות בעובי 5–8 אינץ' (127–203 מילימטרים) חיברו את החלקים העבים ביותר של קו המים וחגורות השריון העליונות אל החלקים החיצוניים של הברבטות הקיצוניות ביותר.
שלושת הברבטות בקו המרכז היו מוגנות על ידי שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים) מעל הסיפון הראשי שהצטמצם ל-5 אינץ' (127 מילימטרים) מתחתיו. ברבטות הכנפיים היו דומות פרט לכך שהיה להן מגני חזית בעובי 10 אינץ'. לצריחי התותחים היו מגני חזית ודפנות בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) עם גגות בעובי 3 אינץ'. שלושת הסיפונים המשוריינים נעו בעובי בין .75–3 אינץ' (19–76 מילימטרים). החזית והצדדים של מגדל הניווט הקדמי היו מוגנים על ידי לוחות בעובי 11 אינץ', אם כי הדופן האחורית והגג היו בעובי 8 אינץ' ו-3 אינץ' בהתאמה.
שינויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]התותחים על גג הצריח הקדמי הוסרו בשנים 1911–1912 וזוג התותחים הקדמי העליון במבנה העילי הוסרו בשנים 1913–1914. בנוסף, הותקנו מגני תותחים לכל התותחים במבנה העילי ומבנה הגשר הוגדל סביב בסיס תורן החצובה הקדמי. במהלך השנה הראשונה למלחמה הותקן מנהל בקרת אש גבוה על תורן החצובה הקדמי. בערך באותו זמן, נבנה מחדש בסיס המבנה הקדמי כדי לאכלס 8 תותחים בקוטר 4 אינץ' ותותחי הצריח הוסרו, מה שהפחית את החימוש המשני שלה לסך של ארבעה עשר תותחים. בנוסף, נוספו זוג תותחי נ"מ 3 אינץ' (76 מ"מ).
בערך 50 טונות ארוכות (51 טונות) של שריון סיפון נוסף נוספו לאחר קרב יוטלנד. עד אפריל 1917, קולינגווד כללה 13 תותחים נגד סירות טורפדו בקוטר 4 אינץ' וכן תותח נ"מ אחד בקוטר 4 אינץ' ואחד בקוטר 3 אינץ'. בשנת 1918 הותקן מד טווח זווית גבוהה והותקנו סיפוני טיסה על גגות הצריחים הקדמיים והאחוריים וצינור הטורפדו בירכתיים הוסר לפני תום המלחמה.
בנייה וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולינגווד, על שם תת אדמירל קאת'ברט קולינגווד, הוזמנה ב-26 באוקטובר 1907. היא הונחה במספנה המלכותית של דבונפורט ב-3 בפברואר 1908, הושקה ב-7 בנובמבר 1908 והושלמה באפריל 1910. כולל חימושה, עלות האונייה מוערכת ב-1,680,888 ליש"ט או 1,731,640 ליש"ט.
ב-19 באפריל 1910, קולינגווד הוקצתה לפלגה הראשונה של צי הבית בפיקודו של קפטן ויליאם פאקנהאם. היא הצטרפה לאוניות אחרות בצי בתרגילים רגילים בזמן שלום, וב-11 בפברואר 1911 פגעה בציפוי התחתון שלה על סלע לא ידוע ליד פרול. האונייה השתתפה גם בסקירת צי ההכתרה בספיטהד ב-24 ביוני 1911. פאקנהאם הוחלף על ידי קפטן צ'ארלס ווהן-לי ב-1 בדצמבר. ב-1 במאי 1912 שונה שמה של הפלגה הראשונה שייטת אוניות המערכה הראשונה. ב-22 ביוני הועבר ווהן-לי לאוניית המערכה בלרופון וקפטן ג'יימס לי קיבל את הפיקוד; תת-אדמירל סטנלי קולוויל הניף את דגלו בקולינגווד כמפקד שייטת אוניות המערכה הראשונה. האונייה השתתפה בסקירת הצי הפרלמנטרית ב-9 ביולי בספיטהד לפני שהחלה בשיפוץ ממושך בסוף השנה. במרץ 1913, קולינגווד ושייטת אוניות המערכה הראשונה ערכו ביקור נמל בשרבורג, צרפת. הנסיך אלברט (לימים המלך ג'ורג' השישי) הוצב על האונייה ב-15 בספטמבר 1913. קולינגווד אירחה את אחיו הגדול של אלברט, אדוארד, נסיך ויילס, במהלך שייט קצר ב-18 באפריל 1914. היא הפכה לספינה פרטית כשקולוויל הוריד את דגלו ב-22 ביוני.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין 17 ל-20 ביולי 1914 קולינגווד השתתפה בניסוי גיוס ובדיקת צי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. כשהגיעה לפורטלנד ב-27 ביולי, היא קיבלה הוראה להמשיך עם שאר צי הבית לסקפה פלו יומיים לאחר מכן כדי להגן על הצי מפני התקפת פתע גרמנית אפשרית. באוגוסט 1914, בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אורגן צי הבית מחדש כצי הגדול, תחת פיקודו של אדמירל ג'ליקו. רובו התבסס לזמן קצר (22 באוקטובר עד 3 בנובמבר) בלו סווילי, אירלנד, בעוד ההגנות בסקפה פלו חוזקו. בערב 22 בנובמבר 1914 ערך הצי הגדול סריקה עקרונית בחציו הדרומי של הים הצפוני; קולינגווד פעלה עם הכוח העיקרי בתמיכה בשייטת סיירות המערכה הראשונה של תת-אדמירל דייוויד ביטי. הצי חזר לנמל בסקפה פלו ב-27 בנובמבר. שייטת אוניות המערכה הראשונה שייטה מצפון-מערב לאיי שטלנד וערכה אימון ירי ב-8–12 בדצמבר. ארבעה ימים לאחר מכן, הצי הגדול יצא לפעולה במהלך הפשיטה הגרמנית על סקרבורו, הרטליפול וויטבי, אך לא הצליח ליצור מגע עם צי הים הפתוח. קולינגווד ושאר הצי הגדול ערכו סריקה נוספת של הים הצפוני ב-25–27 בדצמבר.
.jpg)
ספינותיו של ג'ליקו, כולל קולינגווד, ערכו תרגילי ירי ב-10–13 בינואר ממערב לאי אורקני ואיי שטלנד. בערב 23 בינואר הפליג עיקר הצי הגדול לתמיכה בסיירות המערכה של ביטי, אך הצי היה רחוק מדי מלהשתתף בקרב שרטון דוגר למחרת. האונייה הפליגה למספנה המלכותית של פורטסמות' ב-2 בפברואר כדי להתחיל בשיפוץ קצר וחזרה ב-18 בפברואר. ב-7–10 במרץ, ערך הצי הגדול סריקה בצפון הים הצפוני, במהלכו ביצע תמרוני אימונים. שייט נוסף כזה התקיים ב-16–19 במרץ. מ-25 במרץ עד 14 באפריל 1915, אדמירל משנה יו אוון-תומאס הניף זמנית את דגלו על סיפון קולינגווד. ב-11 באפריל ערך הצי הגדול סיור במרכז הים הצפוני וחזר לנמל ב-14 באפריל; סיור נוסף באזור התקיים ב-17–19 באפריל, ואחריו תרגילי ירי מול שטלנד ב-20–21 באפריל.
הצי הגדול ערך סריקות במרכז הים הצפוני ב-17–19 במאי וב-29–31 במאי מבלי להיתקל בכלי שיט גרמני. במהלך 11–14 ביוני ערכה השייטת אימון ירי ותרגילי קרב ממערב לשטלנד. קולינגווד עגנה לזמן קצר באינברגורדון בין 23 ל-25 ביוני. המלך ג'ורג' החמישי סקר את האונייה ב-8 ביולי, והצי הגדול ערך אימונים מול שטלנד שלושה ימים לאחר מכן. אדמירל משנה ארנסט גאונט השתמש באופן זמני בקולינגווד כאוניית הדגל שלו מ-24 באוגוסט עד 24 בספטמבר ומ-10 בדצמבר עד 16 בינואר 1916. ב-2–5 בספטמבר יצא הצי לשייט נוסף בקצה הצפוני של הים הצפוני וערך תרגילי ירי. במהלך שאר החודש, הצי הגדול ערך אימונים רבים. האונייה, יחד עם רוב הצי הגדול, ערכו סריקה נוספת לים הצפוני בין 13 ל-15 באוקטובר. כמעט שלושה שבועות לאחר מכן, קולינגווד השתתפה במבצע אימון צי נוסף ממערב לאורקני במהלך 2–5 בנובמבר. ב-21 בנובמבר, היא הפליגה למספנה המלכותית של דבונפורט לשיפוץ קל והגיעה חזרה לסקפה פלו ב-9 בדצמבר.
הצי יצא לשייט בים הצפוני ב-26 בפברואר; ג'ליקו התכוון להשתמש בכוח הארוויץ' כדי לטהר את מפרץ הלגולנד, אך מזג אוויר גרוע מנע פעולות בדרום הים הצפוני. כתוצאה מכך, הפעילות הוגבלה לקצה הצפוני של הים. סריקה נוספת החלה ב-6 במרץ, אך נאלצו לנטוש אותה למחרת מכיוון שמזג האוויר נעשה סוער מדי עבור המשחתות המלוות. בליל 25 במרץ הפליגו קולינגווד ושאר הצי מסקפה פלו, כדי לתמוך בצי הקרב ובכוחות קלים אחרים שפשטו על בסיס הצפלין הגרמני בטונדרן. כשהצי הגדול התקרב לאזור ב-26 במרץ, הכוחות הבריטיים והגרמנים כבר ניתקו מגע וסערה חזקה איימה על כלי השיט הקלים, כך שהצי קיבל הוראה לחזור לבסיס. ב-21 באפריל, הצי הגדול ערך מפגן מול שונית הורנס כדי להסיח את דעתם של הגרמנים, בזמן שהצי הרוסי שיקם את שדות המוקשים ההגנתיים שלו בים הבלטי. הצי חזר לסקפה פלו ב-24 באפריל ותדלק, לפני שהמשיך דרומה בתגובה לדיווחים מודיעיניים לפיהם הגרמנים עומדים לפתוח בפשיטה על לואוסטופט. הצי הגדול לא הגיע לאזור אלא לאחר נסיגת הגרמנים. במהלך 2–4 במאי, הצי ערך מפגן נוסף מול שונית הורנס כדי לשמור על תשומת הלב הגרמנית ממוקדת בים הצפוני.
קרב יוטלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסיון לפתות ולהשמיד חלק מהצי הגדול, צי הים הפתוח הגרמני, המורכב מ-16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים, שש סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו, עזב את בסיס הצי מוקדם בבוקר 31 במאי. הצי הפליג בשיתוף פעולה עם חמשת סיירות המערכה והסיירות התומכות וסירות הטורפדו של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית שהכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 אניות דרדנוט ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח. קולינגווד הייתה האונייה השמונה עשרה מראש מערך הקרב לאחר שהצי הגדול נפרס לקרב.
הפעולה הראשונית כללה בעיקר לחימה בין יחידות סיירות המערכה הבריטיות והגרמניות בשעות אחר הצהריים, אך עד השעה 18:00, הצי הגדול התקרב למקום. כעבור 15 דקות, ג'ליקו נתן פקודה להסתובב ולפרוס את הצי לפעולה. המעבר ממערך שיוט גרם לעומסים בפלגות האחוריות, ואילץ אוניות רבות להפחית את המהירות ל-8 קשרים (15 קמ"ש) כדי למנוע התנגשות זה בזה. במהלך השלב הראשון של הקרב הכללי, קולינגווד ירתה שמונה מטחים מהתותחים הראשיים שלה לעבר הסיירת הקלה הנכה SMS ויסבאדן מ-18:32, אם כי מספר הפגיעות שהושגו, אם בכלל, אינו ידוע. החימוש המשני שלה הופעל נגד המשחתת SMS G42, שניסתה לבוא לעזרתה של ויסבאדן, אך לא הצליחה לפגוע בה. בשעה 19:15 ירתה קולינגווד שני מטחים של פגזים סופר-נפיצים (HE) לעבר סיירת המערכה SMS דרפלינגר, ופגעה במטרה פעם אחת לפני שנעלמה בערפל. הפגז התפוצץ במרפאה של האונייה הגרמנית ופגע במבנה העילי מסביב. זמן קצר לאחר מכן, במהלך התקפת המשחתות הגרמניות בסביבות השעה 19:20, ירתה האונייה בחימושה העיקרי לעבר משחתת פגועה ללא הצלחה והתחמקה משני טורפדות שהחטיאו ב-10 יארד (9.1 מטרים) מאחור ו-30 יארד (27 מטרים) מלפנים. זו הייתה הפעם האחרונה שהיא ירתה בתותחיה במהלך הקרב.
בעקבות מתקפת המשחתת הגרמנית, צי הים הפתוח ניתק מגע, וקולינגווד ושאר הצי הגדול לא ראו פעולה נוספת בקרב. הדבר נבע, בין השאר, מבלבול על סיפון אוניית הדגל של הצי באשר למיקומו ולמסלול המדויק של הצי הגרמני; ללא המידע הזה, ג'ליקו לא יכול היה להביא את הצי שלו לפעולה. בשעה 21:30, הצי הגדול החל להתארגן מחדש למערך השיוט הלילי שלו. מוקדם בבוקר 1 ביוני, הצי הגדול סרק את האזור בחיפוש אחר אוניות גרמניות פגועות, אך לאחר שבילה מספר שעות בחיפושים, הם לא מצאו דבר. קולינגווד ירתה בסך הכל 52 פגזים חודרי שריון ו-32 פגזים סופר-נפיצים מהחימוש העיקרי שלה ו-35 פגזי 4 אינץ' במהלך הקרב. הנסיך אלברט היה תת-לוטננט שפיקד על הצריח הקדמי במהלך הקרב וישב בשטח פתוח על גג הצריח בזמן הפוגה בקרב.
פעילות לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הקרב, הועברה האונייה לשייטת אוניות המערכה הרביעית בפיקודו של תת-אדמירל סר דובטון סטורדי, שסקר את קולינגווד ב-8 באוגוסט 1916. הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים.
קולינגווד קיבלה שיפוץ קצר ברוזית' בתחילת ספטמבר לפני שהצטרפה מחדש לצי הגדול. ב-29 באוקטובר עלה סטורדי להעניק לאונייה את תואר הקרב שלה, "יוטלנד 1916". קפטן וילמוט ניקולסון קיבל על עצמו את הפיקוד לזמן קצר ב-1 בדצמבר לפני שהועבר לסיירת המערכה החדשה גלוריוס והוחלף על ידי קפטן קול פאולר ב-26 במרץ 1917. יחד עם שאר שייטת אוניות המערכה הרביעית, קולינגווד יצאה לים לתרגילים טקטיים למשך מספר ימים בפברואר 1917. האונייה נכחה בסקפה פלו כשמחסני התחמושת של אוניית האחות שלה ואנגארד התפוצצו ב-9 ביולי והצוות שלה מצא את גופותיהם של שלושה אנשי צוות שנהרגו בפיצוץ. בינואר 1918, קולינגווד ואחרות מהדרדנוטים הישנות יותר שייטו מול חופי נורווגיה במשך מספר ימים, אולי כדי לספק חיפוי מרחוק לשיירה לנורווגיה. יחד עם שאר הצי הגדול, היא יצאה לפעולה אחר הצהריים של 23 באפריל, כאשר שידורי רדיו חשפו כי צי הים הפתוח נמצא בים, לאחר ניסיון כושל ליירט את השיירה הבריטית הסדירה לנורווגיה. הגרמנים הקדימו את הבריטים רחוק מדי מכדי להיתפס ולא נורו יריות. קולינגווד עברה שיפוץ באינברגורדון ולא נכחה ברוזית' כאשר הצי הגרמני נכנע ב-21 בנובמבר. היא נפגעה קלות ב-23 בנובמבר בעת שניסתה לבוא לצד מכלית הנפט RFA Ebonol.
בינואר 1919 הועברה קולינגווד לדבונפורט והוצבה בצי המילואים. עם פירוק הצי הגדול ב-18 במרץ, צי המילואים סומן מחדש כצי השלישי וקולינגווד הפכה לאוניית הדגל שלו. היא הפכה לאוניית בסיס לאה"מ ויויד ב-1 באוקטובר ושירתה כספינת אימונים של תותחנים וטלגרפיה אלחוטית (W/T). בית הספר W/T הועבר לגלוריוס ב-1 ביוני 1920, ולאחר מכן אימוני התותחנים הועברו בתחילת אוגוסט; קולינגווד חזרה לעתודה. היא הפכה לספינת אימונים לצוערים ב-22 בספטמבר 1921 עד שהוצאה משירות ב-31 במרץ 1922. קולינגווד נמכרה לג'ון קאשמור בע"מ לגרוטאות ב-12 בדצמבר והגיע לניופורט, ויילס, ב-3 במרץ 1923 כדי להתפרק.
